אני חייבת את זה לעצמי , את ההצלחה הזאת חייבת להגיע למקום שיעשה לי טוב , מקום שאני אוכל להתמיד בו ,להתקדם בו .
לרגע אחד יש בי את מלוא הביטחון ואני יודעת , יודעת מה אני שווה , יודעת מי אני ושאני יכולה לעשות הכל ואז ברגע השני אני פשוט נבהלת , מקבלת את הפיק בירכיים הזה. הכל כל כך גדול , הכל כל כך אמיתי , פתאום אני מסתכלת סביבי ואני מבינה - אלו החיים האמיתיים . הכל כל כך מהיר פה ואין רגע לעשות טעויות . צריך לעמוד בקצב בשביל להצליח. אין זמן לשקוע בתוך חלומות , אין זמן לבהות בקירות . פתאום אני מרגישה שאני עומדת במקום והכל מסתובב סביבי במהירות האור ואני חייבת לפרוץ אני חייבת להפסיק לעמוד במקום ולהתחיל לרוץ .
כל הזמן אני מקבלת פידבקים מאנשים שאומרים שיש בי משהו מוזר , מוזר טוב מוזר שונה . ומה זה בכלל המוזר הזה ? אין בי שום דבר מוזר , זה הם המוזרים . אני לא רוצה להפוך להיות כמוהם . צמאים לכח ולכסף ,בורחים מהבית שהם בנו , רצים בלי להסתכל לצדדים . זאת לא אני . נמאס לחשוב פעמיים על תואר הצדקנית ,אני לא צדקנית , אני חושבת שיותר מהכל, בעולם הזאת צריכה להיות קצת יותר אנושיות , יותר כנות , יותר כוונה טובה. העובדה שהכל מסתכם בכח וכסף מעצבנת אותי . אני לא יכולה להבין איך לעזזל אנשים לא קולטים שכסף זה לא הכל . הכי נוראיים בעיני הם אלו שנותנים כח לאנשים החסרי ערכים האלה שלא מבינים דבר וחצי דבר בחיים .
אני לא יודעת איפה אני אהיה 10 שנים , אני לא יודעת עד כמה יצליחו לשחוק אותי , אבל אני מקווה שהאמת שלי תוביל אותי למקום טוב .
;){kind=link}